גבס בע"מ נ' ושיש בע"מ

פסק דין

עובדות וטענות הצדדים

בפניי תביעה כספית על סך 5,295 ₪ אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה העוסקת, בין השאר, בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי בניין להלן: ("התובעת").

הנתבעת הינה חברה העוסקת במכירת ריצוף ועבודות שיפוצים (להלן: "הנתבעת").

אין מחלוקת בין הצדדים, כי במהלך החודשים ינואר-מרץ 2007 הזמינה הנתבעת מהתובעת סחורה, לרבות דבק מסוג "בונדטקס" להדבקת אריחי קרמיקה (להלן: "הסחורה" או "הדבק") בסכום כולל של 4,617 ₪. עוד אין מחלוקת, כי התמורה בגין הדבק לא שולמה. אי-לכך נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 5,295 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת אל הנתבעת לתשלום החוב כלל לא נענו. מכאן התביעה שבפנינו.

הנתבעת אינה מכחישה את רכישת הסחורה מהתובעת, אך טוענת כי אי-תשלום תמורתה נעוץ בטיב ואיכות הסחורה שסופקה לה בפועל. לשיטתה, התובעת הציגה בפניה מצג שווא, לפיו הדבק מסוג "בונדטקס" הוא דבק לאריחי קרמיקה אשר מיועד לשימוש פנים וחוץ. לטענתה, בפועל סופק לה דבק שאינו מיועד לשימוש חוץ. הנתבעת בעצמה עשתה שימוש בדבק שרכשה מן התובעת להדבקת אריחים בחזית אולם התצוגה של עסקה, וכי כתוצאה מהליקוי בדבק התפוררו האריחים, דבר שחייב את הנתבעת להזמין בעל מקצוע להדבקת האריחים מחדש. משכך, סירבה הנתבעת לשלם התמורה עבור הסחורה משנפל בה פגם, כטענתה.

לתמיכה בגרסתה, ביקשה הנתבעת להסתמך על תלונה שנתקבלה מלקוח שלה בשם מוהנד קעדאן (להלן: "קעדאן") אשר טען, כי הדבק שסיפקה לו הנתבעת (דבק שנרכש מן התובעת) היה פגום (נספח א' לכתב ההגנה).

מנגד, טענה התובעת, כי התלונה של קעדאן נוגעת לדבק מסוג "בונדטקס" אשר הזמינה הנתבעת בשנת 2006, דהיינו שנה לפני ההזמנה נשוא התביעה הנדונה וללא כל קשר אליה. התובעת ציינה, כי הדבק שרכשה הנתבעת בשנת 2006 הועבר לידי קעדאן אשר התלונן, כי הדבק לא התייבש. התובעת הוסיפה וטענה, כי תלונה זו באה על פתרונה בפיצוי קעדאן בדרך של מתן דבק חילופי, וזאת על אף שהדבק נבדק במעבדת התובעת ונמצא תקין לחלוטין, והכול לפנים משורת הדין ומתוך מחווה של רצון טוב. ולראיה, הנתבעת המשיכה לרכוש מאת התובעת דבק מאותו הסוג גם לאחר מתן הפיצוי לקעדאן. לתמיכה בטענותיה, צירפה התובעת את ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים בקשר לעניין של קעדאן, הסכם הפיצוי ותעודות משלוח הנוגעת לפיצוי.

הראיות והעדויות

מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית והתקיימה ישיבת הוכחות. התובעת העידה מטעמה את מנהלה, מר איתמר קהת (להלן: "איתמר").

בנוסף צירפה התובעת העתק מחשבוניות שמספריהן 5417, 5737, 5531 (להלן: "החשבוניות"). כמו כן הגישה התובעת תעודות משלוח בגין חשבוניות אלה שמספריהן 8906, 8916, 9217, 9530 (להלן: "תעודות המשלוח"). בנוסף הציגה התובעת לעיוני את כרטסת הנהלת החשבונות (להלן: "הכרטסת"), צרופה של התכתבויות שהוחלפו בין הצדדים בשנת 2006 (להלן: "המכתבים"), העתק מהסכם הפיצוי של קעדאן (להלן: "הסכם הפיצוי") וכן צורפו תעודות המשלוח המתייחסות לסחורה שסופקה לנתבעת בשנת 2006 בהתאם להסכם הפיצוי (להלן: "תעודות משלוח בדבר הפיצוי") .

מטעם הנתבעת העיד אחד ממנהליה, מר אגברייה ג'אנם (להלן: "ג'אנם"). בנוסף הגישה הנתבעת מכתב הנושא תאריך 30.07.06, ערוך ע"י ב"כ קעדאן והמופנה אל התובעת, בו מלין ב"כ קעדאן על פגם בדבק שרכש מרשו מאת הנתבעת בשנת 2006.

בסיום הדיון, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

הואיל ועסקינן כאמור בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין יהיה מנומק בתמצית כמצוות תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, בסיכומיהם ובתצהירים על נספחיהם, ולאחר שהאזנתי לעדויות והתרשמתי מהן, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה. שוכנעתי, כי התובעת הרימה נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את יסודות תביעתה, כי היא סיפקה לנתבעת את הסחורה ללא ששולמה תמורתה. מנגד, לא הנתבעת להוכיח את טענת הגנתה ולפיה נפל פגם בסחורה שהסב לה נזק, ושבשלו היא נמנעה מתשלום התמורה, ואנמק.

התובעת הוכיחה את יסודות תביעתה בדבר אספקת הסחורה על פי החשבוניות ותעודות המשלוח שצורפו לתביעה ושאוזכרו לעיל. כאמור, הנתבעת לא הכחישה את עצם רכישת הסחורה, אך טענה כי הסחורה שסופקה אינה תואמת את המצג שהוצג בפניה ולפיו הדבק מיועד לצרכי פנים וחוץ. לשיטתה, התברר לה בפועל כי הדבק אינו מתאים לשימוש חוץ. משכך, סלע המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת התאמת הסחורה והיעדים שהוצגו לקונה -הנתבעת - במעמד הרכישה.

ראשית אציין, כי כל טענות הנתבעת בנוגע לדין ודברים שניהלו הצדדים ביניהם בשנת 2006 אודות דבק שסופק לנתבעת, אינה רלוונטית לענייננו. מדובר במסכת עובדתית הנוגעת להתקשרות שנערכה בין הצדדים בשנת 2006, קודם למועד הזמנת הסחורה העומדת ביסוד תביעה זו, ועניינה הסתיים, כאמור, בהסכם למתן פיצוי לקעדאן (עמוד 7, שורות 6-15). ככל שהיו בפי הנתבעת טענות אודות הסחורה הנ"ל אין זה המקום להעלותן. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד, לא הגישה פנייה בגין אי-התאמה וטענותיה בעניין זה כלל לא הוכחו.

כאמור, ביסוד הגנתה של הנתבעת עמדה הטענה בדבר פגם בסחורה שסופקה לה על ידי התובעת וכן הצגת מצג שווא בדבר חלופות השימוש בסחורה והייעוד שלה. על אף שמדובר בעניין שבמומחיות שאיננו בגדר ידיעה שיפוטית, לא הניחה הנתבעת בפניי חוות דעת מומחה, שהינה "דרך המלך" להוכחת טענה זו.